נעמי טולדנו קנדל

(*)

מִי מִצְטַיֵּנ/ת הַשִּׁעוּר
מִי זוֹ הִיא וּמִי הוּא זֶה
הֵרַמְתִּי כַּרְטִיס גָּזוּר לְמִשְׁעִי
מְעֻצָּב קַאנְבָה
וַדַּאי בִּשְׁעַת לַיְלָה
סֶרֶט סָטֶן תָּכֹל הֻשְׁחַל
וּפְרָחִים בַּקִּמּוּר
וַאֲנִי יָצָאתִי לְאַתֵּר
לְמִי מִצֶּאֱצָאַי עָנְדוּ אֶת הָעִטּוּר
לָמְדוּ אוֹתִי יְלָדַי אֵיךְ מִצְטַיְּנִים
מִי פִּזֵּר לָכֶם בַּבֹּקֶר עֲנָנִים
אֵיךְ מִלֵּאתֶם חוֹבוֹתֵיכֶם
בְּלִי לַחֲשֹׁב עַל הַמְּצִיאוּת
מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַכִּתָּה
אֵיךְ מְחַקְתֶּם וְהִדְגַּשְׁתֶּם וַעֲנִיתֶם
תְּשׁוּבָה מְלֵאָה
הַאִם יְצָאתֶם לְהַפְסָקָה
בְּלִי מַחְשָׁבוֹת סְעָרָה
הַאִם עֲלִיתֶם עַל אוֹטוֹבּוּס צָהֹב
גֵּאִים
הִנֵּה הִסְפַּקְתֶּם כְּבָר בַּכִּתָּה
לְהָכִין אֶת הַשִּׁעוּרִים
מִי הַמִּצְטַיֵּן מִי הַמִּצְטַיֶּנֶת
צָרַחְתִּי בְּבַיִת הֲלוּם קוֹלוֹת מָסַכִּים
הֵצַצְתָּ מֵהַפּוּךְ
אִמָּא לָמָּה אַתְּ צוֹעֶקֶת
זֶה הַמּוֹרָה חִלְּקָה לְכֻלָּנוּ
הָיָה שָׁקֵט בַּשִּׁעוּר כִּי הִיא הִסְכִּימָה לֶאֱכֹל
וּבַסּוֹף הִיא אָמְרָה כֻּלָּם מִצְטַיְּנִים
קִבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ
גַּם לֹא נָתְנָה שִׁעוּרִים
כֻּלָּנוּ מִצְטַיְּנִים, אִמָּא,
כֻּלָּנוּ מִצְטַיְּנִים.