נעמי טולדנו קנדל

(*)

וְרָצִינוּ לַחֲפֹן אֶת הָאוֹר
לְהָגֵן מִכָּל הַכִּוּוּנִים
פֶּן יַחְמֹק
וְיָדַעְנוּ לִרְאוֹתוֹ בִּלְבַד
וּמֵאֲחוֹרָיו חֲשֵׁכָה
וְיָדַעְנוּ אוֹר זְמַנִּי
וְאֵין בְּיָדֵינוּ אֲבוּקוֹת מְסַפְּקוֹת
לְהָגֵן עֲלֵיכֶם מֵעֲלָטַת הַתְּקוּפָה
וְהַנֵּרוֹת הָיוּ זְעִירִים זְעִירִים
וּבָעֲרוּ עַד כְּלוֹת
אֲבָל עֵינַיִךְ הִמְשִׁיכוּ שַׁלְהֶבֶת
גַּם כְּשֶׁיָּרַד הָאוֹר בַּחֲדָרִים
וְנֶאֱבַקְנוּ עַל אוֹר
בּוֹקֵעַ בֵּין שִׁבְרֵי עָנָן
וְלָכַדְנוּ כָּל קֶרֶן
כָּל שְׁקִיעָה
וְרֹד שָׁמַיִם
וְחִבּוּק אֶחָד שֶׁנִּמְשַׁךְ
רַק שְׁנִיּוֹת מִסְפָּר
יוֹתֵר מֵהַמְּקֻבָּל
קִפֵּל הַבְטָחָה
לִזְרִיחָה מְחֻדֶּשֶׁת