נעמי טולדנו קנדל

(*)

רוֹצֶה מָרָק כָּתֹם?
בּוּם
מַעֲדִיף שְׁנִיצֶל?
בּוּם
נֹאכַל בַּחוּץ, אִמָּא.
עֲזֹב בַּחוּץ, יֶלֶד,
תֹּאכַל מוּל מָסָךְ.

תַּעֲרֹם עוֹד סִיבוּב קֶטְשׁוֹפּ.
לֹא, זֶה לֹא מַשְׁמִין.
וּבִכְלָל
עַכְשָׁו זְמַן
סֻכָּר
זָמִין.

לֹא לֹא, לֹא צָרִיךְ לְפַנּוֹת
תַּשְׁאִיר, אֲנִי גַּם כָּכָה שׁוֹטֶפֶת.
גַּם כַּדּוּרֶגֶל בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
גַּם גּוּאָשׁ עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח.
יָד אַקְרָאִית קְצָווֹת פּוֹנִי אוֹסֶפֶת.

אַל תִּדְאַג, לֹא תִּשְׁבֹּר,
וְגַם אִם כֵּן, לֹא קָרָה כְּלוּם
יֵלְכוּ כַּפָּרָה עַל כֻּלְּכֶם
כָּל זְגוּגִיּוֹת הַיְּקוּם

בּוּם
בּוּם
בּוּם

זֶה מָטוֹס שֶׁלָּנוּ
לֹא, זֶה בִּכְלָל יֵרוּט
הָאַזְעָקָה לֹא אֶצְלֵנוּ
אַשְׁדּוֹד זֶה רָחוֹק נוֹרָא
תְּכַבִּי אֶת הַמֵּדִיחַ
הוּא נִשְׁמָע כְּמוֹ הַמְרָאָה

אוּלַי גְּלִידָה
נֵצֵא לִגְלִידָה
אִם לֹא הַיּוֹם
מַקְסִימוּם מָחָר

מָה אַגִּיד לָךְ יַלְדָּה
זֶה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ הֲקָלָה
תַּמְשִׁיכִי לִצְבֹּעַ אֶת הַחַד־קֶרֶן
תַּנִּיחִי בֻּבָּה בָּעֲגָלָה

מָה אַגִּיד לְךָ יֶלֶד
אֵיךְ לְהַחְבִּיא טוֹב טוֹב
בֶּהָלָה
אֵיךְ אַגִּיד לָךְ יֶלֶד,
תְּמוּנוֹת
מֵחַיֵּי
מִלְחָמָה