ערן צלגוב

היציאה מגן העדן

הָיָה לָהֶם הַכֹּל:
דִּירָה עִם כִּוּוּנֵי אֲוִיר,
גַּם מְכוֹנִית שֶׁלֹּא הֵנִיעָה לִפְעָמִים,
שַׁלְוָה גְּדוֹלָה וְסִפְרִיַּת שִׁירָה כּוֹלֵל תַּרְגּוּם.
וְהָיוּ הַיְּלָדִים שֶׁשִּׁחֲקוּ עִם הֶחָתוּל וְלֹא בְּאֶקְדָּחִים,
אֲדָנִית קְטַנָּה – בָּצָל יָרֹק, נַעְנַע אוֹ מֶנְטָה חֲרִישִׁית,
וְעָצִיץ שֶׁל יְהוּדִי נוֹדֵד שֶׁלֹּא הִשְׁקוּ מִדַּי לְצַד קוֹץ אֶחָד יָפֶה.
וְאִם הִקְשַׁבְתָּ אָז רֹב הַזְּמַן הַמּוּזִיקָה נִגְּנָה שָׁם
אוֹ שֶׁהֵם – לְפָחוֹת חֶלְקָם – בְּלֵילוֹת שֶׁל יַיִן אוֹ תִּפְרַחַת שֶׁקָּנוּ.
וְהָיְתָה גַּם אַהֲבָה שֶׁהֶחֱזִיקָה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁמֵּעַל וְגַם יוֹתֵר
עַל כָּל הַסְּעָרוֹת שֶׁבָּאוּ מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים
לְאַתְגֵּר אֶת כָּל שֶׁבֵּינֵיהֶם: עֻבְדָּה.
אֲבָל בְּרֶקַע הַדְּבָרִים הָיָה הַשֶּׁבֶר:
שֶׁבֶר שֶׁהָלַךְ וְהֶעֱמִיק וְהוֹשִׁיב בַּלֵּב סָפֵק –
תַּגִּידוּ תְּבוּסְתָנוּת
אַךְ הֵם
נִצְּלוּ.