ערן צלגוב

לקראת סוף 

בָּאֲדָנִית הַקְּטַנָּה 
הַבָּצָל הֵחֵל לָאַחֲרוֹנָה לִצְרֹחַ 
הַמֶּנְטָה הַחֲרִישִׁית בְּמֶתַח לֹא מֻסְבָּר 
וְלָאָבוֹקָדוֹ שֶׁמֻּנְבָּט בְּצִנְצֶנֶת הָרִבָּה יֵשׁ רֵיחַ לֹא בָּרִיא – 
אֲנִי יוֹדֵעַ  
יֵשׁ צְמָחִים שֶׁכּוֹאֲבִים 
אֲבָל בֵּינְתַיִם 
בֵּין לְבֵין  
אֲנִי נִזְרָק עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
לִצְפּוֹת אֶל הַפִּקּוּד וְהַמִּסְגָּד מִנֶּגֶד,
שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה מֵהַשְּׁכֵנִים 
וּמְנַסֶּה להִתְעַלֵּם מִכּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים. 

אֲבָל עֶצֶב 

כְּמוֹ הַמַּיִם שֶׁהִשְׁקִיתִי 
מְחַלְחֵל וְעוֹלֶה עַד גְּדוֹת 
וְלֹא כְּמוֹ הַמַּיִם 

צִבְעוֹ אָדֹם.