לגוף העבודות, שהתהווה במהלך הסבב השלישי של שירות המילואים שלי ב־2024 , קראתי חורים.
את שירות המילואים שלי אני עושה בבסיס מש׳׳א ארז, לשעבר בסיס חיל הים, שהותקף בשבעה באוקטובר כחלק מהפשיטה על חוף זיקים. במשך כ־ 17 שעות נלחמו 12 חיילים מגדוד 51 במחבלים, עד שנגמרה להם התחמושת. הם חולצו לבסוף על־ידי צוות של שייטת 13 שהעלה את הבסיס באש.
במבט ראשוני במוצב הכול נראה רגיל לחלוטין. החורים צצים פתאום, בעיקר בתוך החדרים, אינספור חורים ופגיעות.
אני שואל את עצמי מה זה חור? האם הוא יכול להתמלא במשהו או שהוא נותר פעור? מתי יעלימו את החורים, וכיצד מעשה זה מעיד על השכחה או העלמה? מה ההשלכות של החורים־שרידים האלו עלינו וכיצד הם מספקים עדות למאבק שהתחולל כאן?
העדויות האילמות הללו נקלטות בעדשת המצלמה שלי ומתויגות בארכיון חרבות ברזל שלי. זו אחת הסיבות לכך שחשוב לי לשמור על האסתטיקה הצילומית שלי, למרות הזוועה שהתרחשה כאן.