מנהיגות צומחת תמיד בתוך חברה, מושפעת מן המתחים, הסיפורים ויחסי הכוח שבה , ובה בעת שואפת להשפיע על עיצובה. מנהיגות נעה תמיד בין המצוי הקיים לבין הרצוי הנשאף, ומנסה לגשר על הפער. הפער, כמובן, משתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה.
בחברה הישראלית מגוון רחב של קבוצות, קהילות וזהויות, הנושאות עימן תפיסות עולם, זיכרונות, תקוות וחששות. המפגש ביניהן הוא לעיתים מקור של יצירה, שותפות והתחדשות, ולעיתים מתאפיין בניכור, מאבק והדרה. מנהיגות הפועלת בתוך מציאות כזו נדרשת להבין לא רק את המערכות והמוסדות הפורמליים, אלא גם את המרקם האנושי שבתוכו הם מתקיימים: את החוויות המעצבות אנשים וקהילות, את הפערים ביניהם ואת התנאים המאפשרים להם לחוש שייכים, נראים ובעלי השפעה.
העיסוק בנושא חברה מעמיד במרכז את בחינת הזיקה שבין מנהיגות לבין המציאות החברתית שהיא מבקשת לשנות. הוא מזמין את הבוגרות והבוגרים להתבונן לעומק בתהליכים המעצבים את החברה הישראלית. הפעולות השונות מציעות להכיר נקודות מבט נוספות על הסוגיות שבראש סדר היום הציבורי, לברר כיצד ניתן לפעול בתוך מחלוקת בלי לבטל את האחר, להתמודד עם אי-שוויון בלי לצמצם אנשים לנסיבות חייהם ולבנות שותפות שאינה מחייבת אחידות.
בעת שבה השסעים החברתיים מעמיקים והאמון במוסדות המדינה נשחק, האחריות המנהיגותית מחייבת לטפח את התשתיות המאפשרות לחברה להתקיים לאורך זמן: אמון, סולידריות, אחריות הדדית, תחושת שייכות ויכולת לנהל קונפליקט בתוך מסגרת משותפת. כוחה של מנהיגות נמדד גם ביכולתה להרחיב את גבולות השיח, לחבר בין עולמות נפרדים וליצור תנאים שבהם אנשים וקהילות מרגישים שותפים בעיצוב והשפעה על עתידם המשותף.