אלי דן

יזם חברתי, תושב בית שמש, נשוי ואב לשבעה ילדים. בוגר תוכנית מנדל לפיתוח מנהיגות בחברה החרדית, מחזור ז'

01

"אִם אָדָם/ הָיָה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו חוּט/ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,/ מֶה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו,/ אֵיזוֹ דֻּגְמָה, / מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק/ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה./ רִשּׁוּם רָגִישׁ וּמְדֻיָּק/ וְתָמִיד נִרְגָּשׁ." (חיה שנהב)

מה מעשיי? איזה מהלך אני מוביל?

שדה הפעולה שלי מצוי בתחום של יזמות חברתית ותקשורת וקשור בחברה החרדית וביחסיה עם כלל החברה בישראל. אחד המהלכים שאני מוביל הוא הקמה של ישיבת הסדר חרדית, במודל שיתאים גם לחרדים מיינסטרים ולא רק לחרדים מודרנים. כלומר, מתוך החיפוש המתמיד אחר דרכים לייצר שיתוף פעולה עם כלל החברה, בלי היטמעות, אנחנו מפתחים את המודל המתאים. הדרך לשם כרוכה בבירור של השאלה העקרונית של הרווח. ברור לנו למה ישיבת הסדר מתאימה לצה"ל, אבל פחות ברור לחרדים איך ישיבה כזאת תורמת לחברה החרדית בעצמה. זו בעיניי המשימה לפיצוח וזה החזון שאנחנו חותרים אליו, מתוך האידיאולוגיה הדתית, כשהוא מבוסס על ערכים חרדיים ממש. בהמשך זה מקבל ממד של שיתוף פעולה עם מדינת ישראל, שזה מבחינתי בונוס. הפרויקט של ישיבת הסדר חרדית הוא מאוד רלוונטי ואקטואלי, אבל הוא גם  מאוד מכוון פנימה לתוך הציבור החרדי, לתוך ערכי הליבה שלו. בעיניי זה אפשרי, כדאי ואף רצוי – לנו החרדים, עוד לפני מדינת ישראל.

פרויקט נוסף שהובלתי קשור בתחום התקשורתי. אחרי שבעה באוקטובר הבנו שכל השיח על גיוס חרדים הוא מוטה, גם פנים חרדית וגם חוץ חרדית. יש מחסור בעובדות ובאינפורמציה, יש תפיסות שנתפסות כאקסיומות, אבל הן רחוקות מלשקף את המציאות. כך יוצא, שבשני הצדדים נוצר קושי לקבל החלטות שיכולות להיטיב ולקדם את המטרות המשותפות. ביצענו סוג של מחקר היסטורי על כל ההתפתחות של היחסים בין החרדים לשירות הביטחון, עוד מימי המחתרות, כדי להבין איך התפתחה הדינמיקה, והפקנו סרט תיעודי בשם "אמונה ובטחון" שמנגיש את הסיפור ההיסטורי, החברתי, מנקודת מבט הכי רחבה, ממגוון של קולות וכולל מומחים היסטוריונים וסוציולוגים. הסרט התפרסם בכיכר השבת, הוא מיועד בעיקר לציבור החרדי, אבל יופץ גם לציבור הכללי בצורה יותר רחבה. הוא כבר הצליח לחולל שינוי בשיח הפנים-חרדי, ולפתוח את האפשרות לשיחה מבוססת עובדות.

02

"וִיהֵא בֵּיתֵנוּ קָשׁוּר לְחוּט צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל / קְפִיצִי וְרוֹטֵט כַּעֲפִיפוֹן יָחוּג סִדְקֵי חַלוֹנוֹת מֵאֲלֵיהֶם יִבָּקְעוּ בְּקִירוֹתָיו / כּקִמְטֵי חִיּוּךְ מִתְמַשֵּׁךְ". (רבקה מרים)

איפה הבית שלי? מהו המרחב שבו אני פועל?

המרחב שלי הוא בלב המיינסטרים החרדי. בנוסף לפעולות הקשורות לגיוס בצה"ל גם פיתחתי והובלתי תוכנית הכשרה לבכירים חרדים. באופן כללי, אני עוסק בהשפעה על קבוצות שאינן מודרניות. ההבנה העדכנית שלנו, לפי המחקרים האחרונים, היא שיש פער גדול בין מה שאנחנו מכנים לב המיינסטרים החרדי או מתייחסים אליו כאל שמרנים חרדים לבין מה שקורה בפועל. אם חשבו בעבר שכ-30% בלבד מגדירים את עצמם מודרנים, הנתונים שלנו הם שהשדה רחב הרבה יותר. שיש רק כ-30% שמרנים בחברה החרדית, וזו קבוצה שנמצאת בשוליים. כל היתר, כלומר רוב החברה החרדית, נמצאים על איזשהו רצף, שמאפשר לעבוד איתם, מתוך ההבנה שאני לא בא כחרדי לשנות אותם או להחליט עבורם מה טוב ונכון. אני בכלל לא קובע אמירות נורמטיביות. זה שדה הפעולה שלנו, אנחנו בפירוש לא מכוונים לצד השמרני.

האינטרס שלי, מעל הכול, הוא האינטרס הפנים-חרדי והאפשרות לשיפור כרוכה ביכולת שלי לשכנע שהאינטרס הכללי יכול לשרת את הפנים-חרדי ולהפך. ערב המלחמה סיימתי לכתוב מחקר מקיף במכון ירושלים למחקרי מדיניות, שנקרא "עתידים לישראל". למעשה, ניסחנו חוזה חברתי חדש, כי הבנו שהחוזה הקיים לא עובד. הנייר הזה לווה בנתונים רבים שאספנו בסדרה של מחקרי דעת קהל בציבור הכללי ובציבור החרדי. הדוגמא הכי טובה לזה היא בלימודי אנגלית. כל המחקרים הראו שרוב החרדים רוצים לדעת מתימטיקה ואנגלית, אבל רוב החרדים חושבים שהם יחידי סגולה, ושרוב החרדים אינם מעוניינים בזה. המהלך הזה הוא בעיניי נקודת השקה מעניינת בין יזמות חברתית לפעולה תקשורתית ומחקר. כי אם אני מצליח לשקף לציבור את הפער הזה, אני מניע תהליך שהוא אינטרס פנים-חרדי קודם כל, אבל כמובן שהוא משרת גם את האינטרס של החברה בכללה.

03

"אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם/ רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל זֶה שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו/ וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת" (יהודה עמיחי)

מי השותפים.ות שלי לדרך?

מבחינתי כולם שותפים שלי לדרך. עיקר המאמץ שאני משקיע הוא בשדה הפנים-חרדי, על כל הרצף שלו. כמובן שיש לי שותפים גם מחוצה לו. התקשורת היא שותפה מרכזית, השדה של החברה האזרחית והשדה הפוליטי, מנהיגות פוליטית, מנהיגות רבנית והאנשים עצמם.

כשהגעתי למנדל, הייתי מעט מיואש מהחברה החרדית, מהיכולת לעבוד איתה ובתוכה והיו לי ציפיות מאוד נמוכות ממנה. התוכנית במנדל הפגישה אותי עם אנשים שאני יכול להתממשק ולהזדהות איתם ועם בעלי ידע רלוונטי. הייתה לזה השפעה דרמטית על הפעולה שלי ועל השותפויות שנוצרו מאז. התוכנית השפיעה על היכולת שלי לחשוב, לתכנן, לנסח חזון, לכתוב תוכנית פעולה. גם הכלים הפרקטיים שקיבלתי בתוכנית, השפיעו על היכולת שלי לחולל שיפור. מנדל היוותה תמיכה מרכזית, תומכת, מעין כרית אקטיבית שאפשר אמנם להניח עליה את הראש, אבל היא גם מזיזה אותך בבוקר לקום ולעשות.

04

"הַשָּׁמַיִם אֵינָם נוֹפְלִים כְּשֶׁעָנָן אֶחָד מִתְפָּרֵק" (טלי וייס)

מה היה הרגע הכי קשה בעשייה שלי? ומה מעניק לי כוח להמשיך?

הסיפור של חיים ולדר ושל יהודה משי זהב. אני מאמין שאפשר להיות מאה אחוז חרדי ומאה אחוז נורמלי, להיות אדם שער למרחב סביבו, תורם לחברה שלו ולחברה הכללית. הרגעים שבהם התפוצצו הפרשות האלה היו קשים מאוד. כי מלבד הנזק האיום והנורא שנעשה לאנשים, גם הציבוריות החרדית נפגעה. אלה אנשים שהובילו מהלכים, קידמו שיח יותר ער ופחות מנוכר. זה היה רגע של משבר שעורר מחשבות רבות.

מה שמעניק לי כוח להמשיך הוא האמונה החזקה מאוד בכך שלציבור החרדי יש מה לומר. יתרה מזאת, יש לו בשורה טובה ומעניינת עבור החברה בישראל, ממש כשם שיש לו גם מה ללמוד מהחברה הכללית. אני עצמי גדלתי בתוך ההארד-קור של החברה החרדית ואני מבין את הערך של הפריה הדדית, תוך כדי שמירה על בידול זהותי. הבידול בתפיסות העולם הוא לא בהכרח שלילי, ולא צריך להילחם אלה באלה.

05

"לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם / לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל". לאה גולדברג

מה אני עושה כדי לחדש את המחויבות שלי למשימה? כדי לשמר את כוחותיי?

אני משתדל ללמוד כל הזמן, לא רק תורה. חשוב לי להיות בלמידה לגבי המרחב. להקשיב לכל הצדדים, להיות סקרן לגבי המרחב, ולהישאר ביקורתי בו זמנית.

06

"בֶּאֱמֶת? בְּחַיַּיִךְ. מַמָּשׁ לֹא יָדַעְתִּי / זֶה בִּכְלָל לֹא עָלָה
עַל דַּעְתִּי." אווה קילפי

מה למדתי לאחרונה או מה הצליח להפתיע אותי?

במסגרת פרויקט של מנדל אני בוחן רעיונות של הרב פייבלזון ומנחם נאבת ועורך בירור יסודי על ליבת החרדיות. האם היא נובעת מעצם ההתבדלות? או שמא זו האידיאולוגיה או דווקא החלקים הסוציולוגיים? אלה שאלות שמקננות בי הרבה זמן, ויש להן משמעות פרגמטית רבה. אם ההתבדלות היא הליבה של החרדיות, כל פגיעה בה היא פגיעה בחרדיות. הלכת לאוניברסיטה, אתה פחות חרדי. קראת עיתון לא חרדי, אתה פחות חרדי. אבל אם הליבה היא אידיאולוגית, אז יש הרבה דברים שנתפסים פחות חרדיים שאתה יכול לעשות ואולי הפגיעה תהיה סוציולוגית אבל לא תפגום בליבה. אני חוקר את הסוגייה, לומד מאחרים ומפתח אותה בעצמי בתקופה האחרונה. התובנות שנגזרות מהלימוד הזה מאפשרות לי מרחב פעולה יציב יותר.

07

"עַכְשָׁו מֻתָּר עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק / כּמָּה צָדַקְתִּי
וְכַמָּה טָעִיתִי/ וְיוֹדֵעַ מָה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי אָמֵן." יהודה עמיחי

מהי תמונת העתיד שאני חולם להגשים?

החברה החרדית היא חזקה ולא מתפוררת מבחינה זהותית. מצליחה לשמור על זהות אידיאולוגית מגובשת, ומצד שני מעורבת במתרחש במדינה, מפגינה עניין, לא מושפעת ולא חותרת להשפיע באופן כוחני על המרחב הישראלי. חשוב בעיניי להיזהר ולא לחשוב שאם אני נכנס למשחק, אז אני יכול לקבוע את כל הכללים. אני מייחל לסוג של שותפות. לא חתונה, אבל שותפות אחראית, אזרחית, איכפתית, תוך שמירה על הבידול הזהותי. מדינת ישראל לא כופה את הזהות שלה על החברה החרדית והחברה החרדית לא כופה את הזהות שלה על המדינה. חוץ מזה, אני חולם לחזור לעשות מוזיקה.