מנהיגות בחברה דיגיטלית: סמינר בעיר וינה

קבוצת מחקר ופיתוח בנושא מנהיגות בחברה דיגיטלית

הסמינר של קבוצת הלמידה "מנהיגות בחברה דיגיטלית" החל הפוך ממה שנרמז בשמו. עם הגעתם לבירה האוסטרית, התבקשו הבוגרות והבוגרים להפקיד את הטלפונים הסלולאריים, הטאבלטים והמחשבים הניידים, ויצאו לחוות את העיר וינה Off Grid. מצוידים במפה מודפסת על נייר, בגלויה, בקטע קריאה ובמעט כסף מזומן, יצאו לפגוש את העיר בטיול עצמאי בזמן אנלוגי משוחרר מטכנולוגיה דיגיטלית, ללא מתווכים וללא הסחות. הבוגרות והבוגרים נתבקשו למלא במהלך הטיול הקצר שלוש משימות לפחות מתוך רשימה שנכתבה מראש, ובהן שיחה עם אדם זר, כתיבת גלויה ועוד משימות עם ניחוח של "פעם".

הסיור בווינה היה נקודת האמצע של התוכנית שבה משתתפים בוגרות ובוגרי תוכניות מנדל השונות – נשות ואנשי ציבור, תרבות וחינוך, המגיעים מצפון הארץ ומדרומה. במהלך ימי הסמינר ביקרה הקבוצה במוזיאון הטכנולוגי של וינה, בארמון שונבורן, בפסטיבל ארס אלקטרוניקה, ובאתרים נוספים שבהם משתרע המתח שבין עברה המפואר של וינה לבין הצעדים הגדולים שנעשים בה מבחינה טכנולוגית, אך לא רק: בעיר וינה החשיבה הטכנולוגית שמה את האדם במרכז. הבוגרות והבוגרים נפגשו עם חוקרים וינאים ואנשי מועצה ובעלי תפקידים, ולמדו כיצד מיושמים עקרונות ההומניזם הדיגיטלי בעיר.

עיריית וינה ממלאת תפקיד חלוצי בניסיונה לקדם תהליכי דיגיטציה בסגנון הווינאי: במסגרת "האג'נדה הדיגיטלית", יצרה עיריית וינה מסמך אסטרטגי שמשרטט את הנושאים המרכזיים לפיתוח הפוטנציאל הטכנולוגי החדש, מתוך שאיפה להגדיר קווים מנחים אסטרטגיים לתהליכי דיגיטציה שונים שלעברם מתקדמת העיר. הדגש מושם על נושאים דוגמת ביטחון וריבונות, מחויבות לשקיפות ולפתיחות, וכיוון עקבי שמתמקד בצורכי התושבים של וינה. 

בווינה נוסח המניפסט הקושר בין דיגיטל והומניזם וקורא "לעצב את הטכנולוגיות בהתאם לערכי האדם ולצרכיו, במקום לאפשר לטכנולוגיות לעצב את האדם". במניפסט מגולמת הדרישה מהרגולטורים להתערב בנעשה במונופולים טכנולוגיים, ומבתי הספר לחנך בגיל מוקדם ככל האפשר כדי לקדם לא רק אוריינות דיגיטלית, אלא גם הבנה עמוקה של ההשפעה הדיגיטלית על החברה.

המניפסט יצר תנועה שהיא בעצם שיתוף פעולה רב מגזרי, בין מגזר פרטי למגזר ציבורי ולחברה אזרחית, והבוגרות והבוגרים פגשו את מנסחי התנועה ומוביליה, מיכאל שטמפפר וד״ר אריך פרם. עוד פגשו הבוגרות והבוגרים חוקרים המתמחים בהומניזם דיגיטלי ומסייעים, למשל, בפיתוח אפליקציה של עיריית שתהיה נגישה לכלל אוכלוסיות העיר, או מסייעת בפיתוח תהליכים המיטיבים עם מגוון חלקים באוכלוסייה, למשל טכנולוגיות למניעת נפילות בבתי אבות, תוך שמירה על פרטיות המשתמשים. 

אחד הביקורים המשמעותיים עבור הבוגרות והבוגרים היה במוזיאון ויקטור פרנקל, הנמצא בבית שבו התגורר פרנקל מאז שב לווינה בשנת 1945 ועד פטירתו בשנת 1997. השאלות ששאל פרנקל על משמעות חייו של האדם קיבלו משמעויות ורבדים נוספים כאשר נשאלו מנקודת המבט של ההשפעה הדיגיטלית: האם מציאות מדומה עשויה ליצור נתיב בריחה אפקטיבי מהסבל, או לייתר את ההתמודדות עמו? האם אוטומציה מואצת עשויה להפיג את הסבל שאנשים מסוימים מתמודדים איתו בפעולות בעבודה ובחיי היום-יום? כיצד תהליך זה עשוי להשפיע על המשמעות של הנשיאה בסבל לפי פרנקל? 

"רעיון המשמעות הוא המושג שהמשיך להדהד בי בעוצמה," מתארת מיטל איטח, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות בצה"ל, את רשמיה מהביקור. "לא רק כערך אישי, אלא כעוגן אנושי בתוך עולם משתנה ודיגיטלי. טענתו של פרנקל, ש'אפשר לקחת מהאדם הכול, חוץ מהיכולת לבחור את עמדתו' ריגשה אותי והתקשרה אצלי באופן עמוק לעולם של הומניזם דיגיטלי, כלומר ליכולת שלנו לבחור באופן ביקורתי ולהטיל ספק לנוכח ההתקדמות הטכנולוגית. 

"כלומר, בעולם שבו הטכנולוגיה שולטת בקצב, בציפיות ואפילו בזהות – פרנקל מזכיר לנו שכל אדם זכאי וצריך למצוא משמעות אישית בתוך המערכות. זו לא רק בחירה פילוסופית – אלא אחריות. זה גרם לי לחשוב מחדש איך אנחנו יכולים לפתח טכנולוגיות או להפעיל מערכות – בצבא, בחינוך, או בכל תחום – באופן שמאפשר לאנשים להרגיש משמעותיים, ולא רק מתופעלים". 

ניב שטנדל, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית התייחס גם הוא למושג "הומניזם דיגיטלי". "ההסבר הפוסט-אריסטוטלי של אריך פרום היה פשוט וקולע בעיניי להבנת המושג 'הומניזם דיגיטלי', ובמידה מסוימת להבנת האופן שבו הוא מוטמע בחברה. בסיור הבזק במוזיאון הטכנולוגיה שמתי לב עד כמה הטכנולוגיה סביבנו בלתי ניתנת להכלה, בה בשעה שהיא מוטמעת בחיינו באגביות עד כדי עיוורון.

"האחריות באשר לשימוש בטכנולוגיה נוגעת, למעשה, לכל אחד מאיתנו – לא רק כ'מנהיגים', אלא גם כבני אדם פרטיים. במפגשים השונים גיליתי עד כמה חלק מהחוקרים תופסים את AI כאיום דרמטי, ולמדתי עד כמה וינה (בניגוד למה שטענו חלק מהדוברים) מקדימה אותנו בכל הקשור למחשבה הומניסטית-דיגיטלית. הבנתי עד כמה חברה, סביבה ותרבות שבהם מושרשים עקרונות הומניסטיים וליברליים מחד, ומציאות יציבה ונורמלית מאידך, חשובים כדי לדון בזה". 

ניר גורלי, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות בתרבות, יצא מהסיור עם התובנה שהתערבות של מנהיגות תרבותית בשיח הטכנולוגי היא הכרחית. "וינה אמנם לא מעצמת טכנולוגיה וסטארט אפ ניישן, אבל אולי דווקא בגלל זה היא יכולה להיות מעצמה של חשיבה ביקורתית. בהשאלה לישראל למדתי שלאנשים כמונו שבאים מעולמות של חינוך, תרבות או חברה צריכה להיות מילה בעולם הטכנולוגי ההולך ומתפתח. לא להשאיר את השיח בידיים של מפתחי תוכנה, משקיעי הון סיכון ופוליטיקאים. כמו שנאמר באחד הפאנלים – זה גם שלנו. אנחנו סטייקהולדרס. לא לפחד מזה ולא לפחד לדבר על זה".

ובנוגע להשפעות על אמנות ורוח, אומר ניר: "תמיד לחפש ולשמור על האספקט האנושי ביצירה. זה דבר שכמובן עשיתי גם לפני כן. אבל בתקופה שבה השימוש בבינה מלאכותית הולך וגובר ברמה היומית, תמיד לזכור מה המטרה של האדם (ושלי), מה הייחוד של האדם (ושלי), ובאילו מקומות חשוב לשמור עליהם גם בספירות מקצועיות וציבוריות".