"להיות ענייה זה ללבוש בגדים יד שנייה כשלכל הבנות קונים שמלות חדשות. זה לקנא. כל הזמן. עם הרעב עוד אפשר להסתדר, אבל הקנאה… הקנאה הזאת בילדים האחרים, עם ההורים המושלמים שלהם, עם הדירות הנקיות שלהם, עם המכוניות המושלמות שלהם, נוסעים לחופשות המושלמות שלהם באילת".
[אנונימית, מתוך הפרויקט #נשים מדברות עוני, פייסבוק]
סינמנדל – מועדון הסרטים החברתי של בוגרות ובוגרי מנדל בירושלים מזמין אתכם ואתכן להקרנה ושיחה בעקבות הסרט "בנות כמונו", שמעלה בפנינו שאלות רבות וקשות אודות הנורמות החברתיות שלנו, על נוכחותן הנפקדת של מערכות הרווחה והחינוך, ועל האפשרות האמיתית של אנשים שחיים בעוני להצליח לעצב מציאות חיים אחרת.
בתום ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרות הסרט: הבמאית לי גילת, ושחקנית המשנה בת אל מוסרי, שעל סיפור ילדותה מבוססים חלקים מהסרט.
מנחה: אבי דאדון, בוגר בי"ס למנהיגות חינוכית מחזור כ"ט, וראש תחום מנהלות ומנהלים בארגון "חותם".
ניתן להגיע עם אורח/ת לבחירתכם.
מדי שנה, לקראת סופה של השנה האזרחית, מתפרסמים שני דוחות העוני המרכזיים – דוח ממדי העוני והאי שוויון של הביטוח הלאומי, ודוח העוני האלטרנטיבי של עמותת "לתת". מדי שנה התקשורת מדווחת על הנתונים הקשים, מספר האנשים שחיים בעוני, מספר הילדים, קו העוני, תחולת העוני, אחוז הסובלים מאי ביטחון תזונתי ועוד ועוד. בחדשות משדרים את כתבות 'המקרר הריק', מראיינים בעילום שם אמא חד הורית שלא מצליחה להעניק לילדיה את החיים שמגיעים להם, ולמחרת, החיים ממשיכים ונתונים אחרים תופסים את הכותרות.
בחברה הקפיטליסטית שלנו, להיות עוני זו בושה, אות קין של כישלון, שם נרדף לעצלנות, להיעדר שיקול דעת, לבחירות גרועות.
אך מה שמתפספס בסיקור השגרתי הזה הוא החיים עצמם. אנשים שחיים בעוני סובלים ממנו מאוד, והמחסור משפיע על כל היבטי חייהם. במרבית המקרים, אנשים שחיים בעוני רוצים לצאת ממנו ופועלים למען זה, אך לא פעם, נסיבות חייהם מאפשרות להם לעשות בחירות בין חלופות גרועות (לקנות תרופות או מעיל לחורף? לנסוע לעבודה שמשלמת יותר אך רחוקה ומחייבת שמרטפות או לעבוד בעבודה משתלמת פחות אך קרובה?), הרשתות החברתיות שלהם קטנות יותר והם חסרים הון סמלי שחיוני כל כך כדי להתפתח ולהצליח בחברה שלנו.
אי אפשר להבין עוני דרך מספרים ונתונים. מי שלא גדל בעוני לא מבין את תחושת הבושה, ההשפלה, תמונת העתיד המצומצמת, המאבק התמידי להיות 'כמו כולם' והכאב הצורב בכל פעם שהניסיון הזה כושל.
מציאות החיים בישראל מובילה לכך שבשנים האחרונות, מאז הקורונה וביתר שאת בשנתיים האחרונות, מעגלי העוני הולכים וגדלים. חובתנו, כאנשי ונשות חינוך, כמנהיגות ומנהיגים שמחויבים לשפר את החברה בישראל, להביט בעיניהם של הסובלים והסובלות מעוני ולהושיט להם יד.
הקרנת הסרט היא חלק ממהלך רחב של פיתוח מנהיגות מודעת עוני ביחידת הבוגרים והבוגרות, לפרטים נוספים אפשר לפנות לנעמי מנדל או ליעל נאות: nmandel-levy@mandel.org.il
על הסרט:
"בנות כמונו"
ישראל, 2025 | אורך: 87 דק'
שחר (17), גרה באחת השכונות הקשות של העיר בת ים. הוריה גרושים ואביה מאושפז במוסד לחולי נפש. שחר לומדת ב"בית גילה", מסגרת אליה מגיעות נערות במצבי סיכון. פרי (19) מורה חיילת חדשה שמגיעה להדריך במקום. היא מדריכה לא קונבנציונאלית, ובין השתיים נוצרת חברות נפש שבמהרה הופכת להתאהבות שלוקחת את שתיהן אל הקצה.
זוכה שלושה פרסי אופיר לשנת 2024 – פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, ופרס הליהוק הטוב ביותר.
לקריאה נוספת במנדליסט אודות חינוך מודע עוני >> > https://mandelist.org/4030/