המציאות הישראלית השתנתה ללא הכר מאז שבעה באוקטובר. עם זאת, קצב האירועים והאינטנסיביות שלהם הותירו מעט זמן ומרחב, אישי ומקצועי כאחד, להבין ולהיערך לשינויים בשדה הפעולה ולבחון מחדש את הנחות היסוד העומדות בבסיס העשייה. בריטריט "המלחמה ואני" השתתפו בוגרות ובוגרים בעלי מוטיבציה לשינוי בתפיסת המנהיגות שלהם בעקבות המלחמה.
בוגרות ובוגרים מכלל התוכניות השתתפו בחודש ינואר 2025 ביומיים שמטרתם לעבד את השפעת המלחמה עליהם ועל עשייתם. במהלך הריטריט עברו הבוגרות והבוגרים בין ההיבטים האישיים והלאומיים, הארגוניים והמנהיגותיים ופתחו כיווני חשיבה חדשים ודרכי פעולה שטרם ניסו עבורם ועבור שדות הפעולה שלהם. בשיחה עם ד"ר עמיחי עמית דנו הבוגרות והבוגרים באפשרויות שנפתחות בזמן מלחמה, ודרך סדנת כתיבה, סדנת נשימה ופסיכודרמה שיתפו באופן שבו חוו את המלחמה ובהשפעתה על חייהם. הריטריט אפשר לעצור לרגע ולהתבונן בהשלכות הדרמטיות שהיו למלחמה על פרטים ועל החברה הישראלית, ולנסח – כל אחד בהקשר שלו – את האתגרים וההזדמנויות שנכונו לנו בעת הזו.
"שיח אמיץ על האמונות שהתפרקו"
צביקה בוטרמן, מטפל ומשרת פעיל במילואים מתחילת המלחמה, בוגר תוכנית מנדל לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית, נעזר בציטוט משיר של אביתר בנאי ומספר: "'סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית'. הבית הפרטי והלאומי, כמעט ולא בטוח היה שיש מקום שאפשר לקרוא לו בית. בריטריט פגשתי בתים ומבטים שונים שהחזירו לי את התקווה שיכול להתרקם פה בית. הרוח המפכה תחת רגלי האנשים התרוממה לקירות ולימדה על היחד והעתיד האפשריים. מתוך 'המלחמה ואני' יצאנו ל'עתיד ואנחנו'. הרוח הזו לא במקרה נמצאה בין בוגרי מנדל: רוח מנדל בהנחיה ובעשיית בוגריה על קצותיהם בחברה הישראלית הם היסודות שמאפשרים למפגש לקרום תקווה".
מיכל גולדן, מנהלת מינהלת איתנות של אשכול רשויות מישור החוף ובוגרת תוכנית מנדל למנהיגות אזורית בצפון, מתארת את ההתלבטויות שקדמו למפגש ואת מה שבא אחריו: "כשקיבלתי את ההודעה של יחידת הבוגרים שקלתי להירשם, אבל ויתרתי. ויתרתי כי המלחמה שיבשה את בסיס אמונותיי וזהותי. עברתי דרך, סביב השאלה מה המעשה הנדרש ואם יש בי את המשאבים לעשות את המעשה. מעשה מנהיגות נדמה עבורי כמו עבר רחוק בחיי. זה לא שלא עשיתי מעשים קטנים מאז שהתחילה המלחמה, אפילו עשיתי צעד ענק, מתוך הרצון להרגיש משמעות. עזבתי את העשייה העצמאית לטובת תפקיד באשכול רשויות מישור החוף כאמונה על הקמת מנהלת איתנות. הצעד הזה שהתחיל באופטימיות ובתקווה הפגיש אותי עם אתגרים. אין לי ספק שהמלחמה שעדיין נמצאת ברקע היא חלק נוסף באתגרים אלו.
"כשמיכל שדה, חברתי לעשייה היזמית המנדליסטית הציעה לי להירשם יחד עשיתי את הצעד. מדובר בתהליך משמעותי שהחזיר לי את הסקרנות והנועזות לעשות מעשה מנהיגות. בריטריט נגענו באומץ ובכאב בחוויה האישית מול אירועי המלחמה. שבעה באוקטובר שנסגר אצלי בלב מיד הופיע בחדר, כבר בסשן הפתיחה, בשאלות המדויקות שברגע יצרו אינטימיות בחדר. בהנחיה שעברה בין האישי למקצועי ניהלנו שיח אמיץ על האמונות שהתפרקו לכולם, וההבנה והבחירה באחריות להיות האנשים שיעשו את השינוי במדינה. בסוף יומיים של עצירה ובחינה לעומק איזו מנהיגות נדרשת במציאות הישראלית החדשה, בחרתי בתקווה כשלב הבא בעשייה שלי".


