בדרך מנדל: אדם. קהילה. תקווה

מפגש ראשון: עמותת בייסקאמפ

סדרת מפגשי "בדרך מנדל" יצאה לדרך, במטרה לנדוד ברחבי הארץ, על מנת להכיר ולחוות מעט מהעשייה המגוונת של בוגרות ובוגרי הקהילה. כל מפגש יאפשר מבט אל מיזמים פורצי דרך, ייחודיים ומשמעותיים בתחומי החינוך והחברה בישראל.

המפגש הראשון בסדרה שהתקיים בחודש פברואר 2025 הוקדש לכוחו של מרחב החינוך הבלתי פורמלי, ולתפקידו המשמעותי בשיקום ובצמיחה של קהילות שנפגעו במלחמה. חברי קהילת מנדל התארחו בקיבוץ רוחמה ולמדו על עמותת "בייסקאמפ", שאותה הקימו ומפעילים קבוצת בוגרי מנדל: ערן זהר, מנכ"ל (בוגר מחזור ג' בתוכנית למנהיגות נוער), דן בן גיגי, סמנכ"ל ומנהל התוכנית החינוכית (בוגר מחזור ז' בתוכנית למנהיגות נוער), אורן בנישו, רכז בייסקאמפ, קריית שמונה (בוגר מחזור ו' בתוכנית למנהיגות נוער), נתן רובין, מנהל בייסקאמפ, מועצה אזורית אשכול (בוגר מחזור כ"ט בבית הספר למנהיגות חינוכית).

ערן ודן הקימו את העמותה עם תחילת המלחמה מתוך תפיסה שחיזוק הנוער הוא מפתח לשיקום הקהילה כולה. העמותה מאתרת, מכשירה ומלווה עשרות מדריכי נוער מקצועיים הפועלים במוקדי הפינוי וביישובים שחזרו למקום הקבע. העבודה החינוכית מתייחדת בהיבטים של שימוש בעקרונות של חינוך מודע טראומה בשילוב מתודות, כלים ומיומנויות של חינוך בלתי פורמלי. מאז הקמתה, העמותה פועלת בשותפות עם מחלקות הנוער ברחבי הארץ, בדגש על הפריפריה – שער הנגב, אשכול, שדרות, מעלה יוסף וקריית שמונה, תומכת בעשרות מערכים חינוכיים שפועלים בשטח, ונותנת מענה לאלפי נערות ונערים.

"הטראומה היא כמו בוץ"

המפגש נפתח בהצגה קצרה של ערן ודן את פעילות בייסקאמפ ואחריה נערך פאנל בהשתתפות מעיין (לובי) לובינשטיין, מנהלת יחידת הנוער בשדרות (בוגרת התוכנית למנהיגות נוער), ליטל צ'רניס, מנהלת מחלקת נוער במועצה אזורית שער הנגב, ונתן רובין (בוגר בי"ס למנהיגות חינוכית) המנהל את פעילות בייסקאמפ במועצה האזורית אשכול. לובי וליטל סיפרו על המפגש שלהן עם בייסקאמפ, ועל העבודה המשותפת מאז שבעה באוקטובר. הן תיארו כיצד בייסקאמפ מיפו את הבעיות ואת הצרכים בשטח, ואף שעוד לא היו ארגון בשלב הזה, באו להקשיב, לתמוך ולהכשיר – ראשית כל מדריכים צעירים-בוגרים, להיות מבוגרים משמעותיים לנוער שנפגש עם טראומת שבעה באוקטובר, ובשל כך התמודד פירוק המסגרות היציבות של קהילה, חינוך ובית במובנו הפיזי או הרגשי. מתוך הקשב העמוק והנכונות לקשר נוצרה מערכת יחסים קרובה מאוד בין בייסקאמפ למנהלות מחלקות הנוער, שמתאפיינת בצניעות גדולה לגבי העשייה ורמת התרומה.

מעיין "לובי" לובינשטיין סיפרה על שיתוף הפעולה עם העמותה: "בייסקאמפ הוא הגוף הכי גמיש שאני מכירה, הגוף היחיד שאחרי שבעה באוקטובר היה בקשב למה שאני צריכה כמנהלת, גם אישית ולגם לצוות שלי. בייסקאמפ מתאים את עצמו לרשויות שונות, ולאתגרים, לדילמות ולסיטואציות השונות".

אחרי הפאנל סיירו הבוגרות והבוגרים בקיבוץ רוחמה, שם מתגוררים חלק ממפוני כפר עזה. תוך כדי הליכה המשיך ערן לספר את הסיפור של בייסקאמפ בהליכה, בתזוזה, בתוך הבוץ – בסמליות של הקמת בייסקאמפ. "הטראומה היא כמו בוץ, היא נדבקת, ועלולה להמשיך  איתנו אם נמנעים מלגעת  בה", אמר בעודו דורך בשלולית בוץ. ההליכה בשבילי הקיבוץ דימתה את הקמת הארגון: בתוך בוץ, בשבילים לא סלולים, בהתמודדות עם יציאה מאזור הנוחות. בסוף היום הצטרף גם נתן שאפשר זוויות מבט נוספות לסיפורה של בייסקאמפ, שערן ודן בצניעותם בחרו להשמיט. בייסקאמפ הוקמה כיוזמה מקומית לפתרון בעיה, וערן חשב שתיסגר אחרי כמה חודשים. מאז, העמותה עובדת עם עוד עיריות ורשויות.

"תפיסה שמדברת שותפות"

פנינה (פיני) אלון, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות מקומית באילת, תיארה את המפגש: "באנו לראות פעולה של אנשים. הדיוק היה בעצם המפגש. בייסקאמפ מביאים תפיסה שמדברת שותפות, קשב והבנה עמוקה של צורכי השטח. הם ידעו לעשות את זה הכי נכון, ונתנו לשותפים הרגשה שהם באו בשבילם. במהלך המלחמה גם אני פעלתי במרחב הזה והיה מאוד קשה להיכנס לקהילה כדי לתרום, והרגשתי וידעתי מה זה שהקהילה הודפת אותך ולא רוצה לקבל דבר. המטרה שלי היא להמשיך לעזור ולתרום והמפגש עזר לי להבין, לפעולה עתידית שלי, את מנגנון הפעולה הרצוי: להתחיל בלהקשיב, לבוא בצניעות, לבוא מגובש אבל לא סגור".

משה בנימין, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בצה"ל, סיכם את הביקור: "יש כאן עוצמה אנושית של אנשים שרוצים לעשות טוב. יש כאן אמת שאינה רק פדגוגית, אלא שאפשר להעביר אותה למרחבים נוספים. דופק של שייכות וקהילה, וזאת מתנה כי ממש שמו את האצבע על התנועה בין הפרטים לבין הכלל". משה חלק עם הקבוצה שיר שכתב:

הרואה
מָה רוֹצֶה הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ?
שֶׁיִּהְיֶה אָהוּב,
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם מוּכָן
שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר לְמִישֶׁהוּ
שֶׁיֵּדַע שֶׁחוֹשְׁבִים עָלָיו, שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ
וְהוּא –
מִיָּד הוֹפֵךְ לְכָזֶה,
לְאוֹהֵב,
לְמָגֵן,
לְחוֹשֵׁב
לְרוֹאֶה.