המפגש בבית ירוסלם הוקדש לנושא זהות ושייכות – מסורת והשתלבות, בקרב קהילות עולים ומהגרים.
קהילות עולים נושאות עמן מורשת עשירה וזהות מובנית, ובה בעת נדרשות להיטמע במרקם החברתי של מציאות חדשה. תהליך זה מציב אתגרי עומק של זהות ושייכות, הנעים בין רצון לשמר מסורת, זיכרון וקהילתיות לבין הצורך ליצור בית ולהשתלב בחברה רחבה ומורכבת. במפגש בבית ירוסלם ביקשנו ללמוד מעט על המרחב העדין הזה, שבו מסורת, זהות ותחושת בית נשזרים זה בזה.
היום נפתח בסיור בבית ירוסלם – מרחב קהילתי־תרבותי המהווה בית חי למורשת יהדות אתיופיה בירושלים. הסיור החל בבית הכנסת, שחלונותיו הנושקים לתקרה הגבוהה מעוטרים ויטראז’ים. איורי הויטראז' מסמלים את שנים־עשר השבטים, עם אלמנטים מתרבות יהדות אתיופיה. הסיור המשיך אל מחוץ למבנה, שם נחשפנו לסיפור העלייה דרך שיחזור של מראה כפר אתיופי, עם חקלאות מסורתית ובמרכזו בית גוג’ו – מבנה המגורים הבנוי מחומרים טבעיים כמו עץ, אדמה וקש.
החזרה אל תוך המבנה לוותה במעבר דרך תערוכת קבע של צילומים וטקסטים המתארים את מסע העלייה הכואב והאמיץ של יהודי אתיופיה, והסתיימה בחדר המוקדש ליקירי הקהילה שפעלו רבות למען העלייה.
לאורך הסיור נכחה השאלה כיצד מסורת וזיכרון של קהילה אינם רק נחלת העבר, אלא יסודות פעילים בעיצוב תחושת בית וזהות בהווה.
בחלקו השני של היום התקיים פאנל בהשתתפות בוגרות ובוגרים הפועלים בזירות שונות של חינוך וקהילה בקרב עולים ומהגרים.
דרך נקודת מבטם האישית והמקצועית נפתח דיון כן ומורכב על זהות, שייכות והשתלבות בחברה הישראלית: מהו מרכיב הזהות הראשון שאנו בוחרים להציג, כיצד זהות מתעצבת אל מול מציאות חברתית ופוליטית משתנה, ואיך מתקיים המתח בין שימור מסורת לבין הצורך להשתלב וליצור שפה משותפת.
השיחה נגעה גם בשאלות של צנזורה והתאמה של מרכיבי זהות מסוימים, ובחיפוש אחר בסיס ישראלי־יהודי משותף שיוכל להכיל ריבוי קולות, סיפורים ודרכי שייכות.










לקריאה על מקומות נוספים בהם ביקרנו, ולקבלת פרטים על המקומות בהם נבקר