אין (כמעט) בתי ספר ללא מבחנים ואין תלמידים ללא ציונים. נדמה כי המבחן, ובעקבותיו הציון הבלתי נמנע, הוא הדרך הפשוטה וההוגנת ביותר לבדוק מה התלמידות והתלמידים יודעים, מה הם הבינו, האם הם למדו. כולנו (כמעט) מעריכים כך את הישגי התלמידים – בגרויות ומתכונות, מבחני מחצית, בחנים. אמנם יש גם הערכה חלופית וגם מעצבת, והערכה לשם למידה, אבל אלו לרוב מתווספים למערך ההיבחנות הרגיל ולא מחליפים אותם. באופן זה המבחנים מגדירים, יותר מכל דבר אחר, את הקוריקולום הבית ספרי – הלמידה היא לקראת המבחן.
במפגש השני בסדרת מכסחי המיתוסים – "אמיתות" חינוכיות שחשוב להפריך, בהנחיית אילן רופין – נתבונן במיתוס המבחנים על שני היבטיו: המחירים שלהם מחד והנחיצות שלהם מאידך.
נחקור את הנחות היסוד המשותפות לשני היבטים אלו ונבדוק אלו והאם וכיצד ניתן לרתום את המבחנים למען הלמידה.
לוח זמנים:
15:30 התכנסות
16:00 כיצד כדאי ללמוד סווהילית?
17:30 הפסקה
18:00 לאלף את מפלצת המבחנים – תרגולי שליפה בבית הספר
19:30 סיום