מיתוס ה-IQ: מהן המשמעויות שנשות ואנשי חינוך מייחסים לאינטליגנציה של התלמידות והתלמידים?

מפגש רביעי במסגרת סדרת מפגשי מכסחי המיתוסים – "אמיתות" חינוכיות שחשוב להפריך

במפגש הרביעי בסדרת מכסחי המיתוסים נבחן מהן המשמעויות שנשות ואנשי חינוך מייחסים לאינטליגנציה של התלמידות והתלמידים.

מקובל לחשוב כי כל אחת ואחד מאיתנו נולדו עם מנת משכל כזו או אחרת. לאלו ש"התמזל מזלם" יש IQ גבוה ולאחרים פחות. במערכת החינוך זה ניכר לעין, התלמידות והתלמידים בעלי מנת המשכל הגבוהה יותר מצליחים, מגיעים להישגים מרשימים ובעלי IQ נמוך יותר, מתקשים. בהתאם לתפיסה זו תפקיד בית הספר הוא לספק לכל תלמיד את המענים המתאימים לו – לאתגר ולטפח את מי שיכול ולא לתסכל באמצעות יעדים בלתי סבירים את מי שאינו מסוגל. כלומר, האינטליגנציה האנושית היא במידה רבה תכונה קבועה המגדירה את טווח היכולות של כל אחת ואחד.

זהו מיתוס ה- IQ.

במהלך המפגש נבחן מה באמת מודדים מבחני IQ, עד כמה האינטליגנציה האנושית יציבה או ניתנת לשינוי, ועד כמה היא משפיעה על ההצלחה בבית הספר. נבדוק מדוע תלמידות ותלמידים מרקע של עוני וסיכון מוערכים לעיתים קרובות כ"חכמים פחות". נשאל מדוע ילדים בעלי נקודת פתיחה דומה עשויים להגיע להישגים שונים מאוד: חלקם מצליחים בבית הספר ובהמשך דרכם, ואחרים נותרים מאחור, ומה המשמעות של כל אלה עבור עבודתם של מורות ומורים.

יום שלישי | 7 ביולי 2026 | כ"ב בתמוז תשפ״ו
19:30-15:30 | בניין קרן מנדל-ישראל