בעבר הרחוק היה ברור לכל שהארץ היא שטוחה, לאחר מכן התעקשנו להאמין שהשמש סובבת אותנו.
בשדה החינוך הרחב והסבוך קיימות תופעות דומות – "אמיתות" חינוכיות שהיו מקובלות במשך שנים מתגלות בחלוף הזמן כשגויות ואף מזיקות. במקרים רבים נשות ואנשי חינוך ממשיכים להיאחז במיתוסים אלו גם כשהתוקף שלהם כבר מוטל בספק.
אנחנו מזמינים אתכן ואתכם, נשות ואנשי חינוך, למפגש התבוננות ועיבוד ראשון בסדרת מכסחי המיתוסים. במפגש נחקור את הטענה בעלת ההשלכות הפדגוגיות מרחיקות הלכת שלפיה: "בעידן של מנועי חיפוש ובינה מלאכותית כבר לא צריך לזכור".
לפי טענה זו אין טעם לחייב תלמידות ותלמידים ללמוד ולזכור מידע ונתונים הנגישים להם ממילא בלחיצת כפתור. עדיף להשקיע את המאמץ הפדגוגי בפיתוח יכולות כלליות וברכישת מיומנויות של המאה ה-21. אם טענה זו נכונה, מן הראוי לשנות מן היסוד את תוכניות הלימוד, ואכן בבתי ספר רבים מנסים לעדכן את ההוראה בהתאם לכך. האמנם?
במהלך המפגש נדון בשאלות:
- מה מקור הכוח של תפיסה זו?
- אילו הנחות היא מניחה?
- מהן ההשלכות הפדגוגיות והערכיות שלה?
- האם מדובר במצפן עדכני, או במיתוס עיקש שכדאי לפרק?
המפגש יתקיים בבית קרן מנדל בקבוצה של 12 משתתפים, בהנחיית אילן רופין, חבר צוות ביחידת בוגרות ובוגרי מנדל ומרצה במחלקה להכשרה להוראה באוניברסיטה העברית.
