זו אינה תקופה רגילה, אלו אינם זמנים שגרתיים. השנים האחרונות מעמתות אותנו, באופן הולך ומתעצם, עם אמיתות קשות. המציאות חושפת יסודות ומערערת אותם בעת ובעונה אחת. בחיפוש אחר קרקע יציבה חובה עלינו גם להכיר בעובדה שזו לא תהיה אותה אחת עליה עמדנו פעם.
חינוך הוא לא פעולה ניטרלית. הוא מתקיים תמיד במרחב שבין ערכים, עמדות ומציאות משתנה. ואולם, בשנים האחרונות נעשו המתחים המרכיבים את המעשה החינוכי גלויים ומוחשיים יותר. שאלות שבעבר נדמה היה שאפשר לדחותן לעיסוק עיוני: שאלות על סמכות ורשות, על מוסר וערכים, על משמעות המפגש האנושי, הפכו לשאלות מעשיות שאנשי ונשות חינוך פוגשים בהן מדי יום. הפערים הערכיים בחברה, הדילמות המוסריות החריפות והמהפכה הטכנולוגית שמעצבת מחדש את החינוך, כל אלו מחייבים אותנו לעמוד מול האמיתות שנדמו כיציבות ולשים לידן סימן שאלה.
הצבת סימני שאלה היא נקודת מוצא לקבלת הכרעות בעלות ערך. שאלות נדרשות כדי לבחון את המציאות, לאתגר את המובן מאליו, לערער הנחות מוקדמות, ולברר על מה אנו מבססים את עמדותינו.
לעתים סימני השאלה מהווים נקודה בציר הנע אל עבר סימני הקריאה, ולעתים הם הנקודה עצמה.
השאלות שאנו מבקשים לשאול במפגש זה אינן תאורטיות בלבד; הן שאלות שמטרתן לברר כיצד נכון לפעול במצבים קונפליקטואליים, על מה אנו מבססים את הכרעותינו, ואיך אפשר לחנך מתוך הבנה עמוקה של המציאות שבה אנו חיים.
כנס הבוגרים הקרוב יעמוד בסימן שאלה. ההזמנה לשאול 'שאלות קשות' היא בקשה לחשיבה עמוקה ונוקבת מתוך רצון לחקור את היסודות, לרדת לעומקי השורשים האישיים, המקצועיים והערכיים שבונים את עולמנו החינוכי.