אושרת בראל

ממלאת מקום וסגנית ראש העיר של בית שאן. בעלת תואר ראשון בכלכלה וניהול ממכללת תל אביב-יפו ותואר שני במנהל עסקים ממכללת נתניה, בוגרת קורס דירקטורים למגזר השלישי מהמרכז הבינתחומי ותוכנית מנדל למנהיגות חברתית בצפון, מחזור ו'. נשואה ואם לשלוש, מתגוררת בבית שאן

01

אִם אָדָם/ הָיָה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו חוּט/ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,/ מֶה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו,/ אֵיזוֹ דֻּגְמָה, / מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק/ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה./ רִשּׁוּם רָגִישׁ וּמְדֻיָּק/ וְתָמִיד נִרְגָּשׁ." (חיה שנהב)

מה מעשיי? איזה מהלך אני מובילה?

המהלך הגדול שאני מובילה הוא להפוך את בית שאן לעיר שאנשים בוחרים בה – עיר שמכבדת את תושביה, מעוררת בהם גאווה, ומספקת להם כלים ותקווה לבנות בה את חייהם.

כמ״מ וסגנית ראש העיר, אני מחזיקה תיקים שמחוללים שינוי ויכולים להפוך את החזון למציאות. בין היתר אני אחראית על תחום צעירים, הגיל הרך, אסטרטגיה והון אנושי.
הייתי אומרת שאני מושכת חוט של חיבור ואחריות – בין אדם למקום, בין עבר לעתיד. ומתוקף החיבור והאחריות, הנושא של בניית יכולות ברשות הוא החשוב לי ביותר. עוד לפני שיתופי הפעולה עם משרדי הממשלה ועם גופים פילנתרופיים, שיתוף הפעולה בתוך הרשות הוא ראשון במעלה. אני חותרת כל העת להכשרה, להצמחה של בעלי תפקידים, לבניית כוחות חזקים שיודעים לפעול בהצלחה ולהחזיק את ההצלחה הזו. בחרתי תיקים שהם לכאורה אמורפיים – הון אנושי ואסטרטגיה – מה שמאפשר לי למשל לשבת במכרזים, למרות שאני נבחרת ציבור. הנוכחות שם משמעותית ומאפשרת לי לדייק את תהליכי המיון ולהשתתף בבחירת האנשים הטובים ביותר למשימות השונות.

אחת הדוגמאות המעניינות בהקשר הזה היא המהלך שתכליתו הפיכת הפירמידה בגיל הרך. במגמה להעניק לילדי העיר חינוך מעולה, החלטנו לקדש את חשיבות אלף הימים הראשונים בחייהם של ילדים וילדות. כך, במקום להסתכל על חינוך מתקופת הבגרויות ומטה, אנחנו גוזרים מהלכים מלידה ועד גיל 6. הקיץ הזה נשיק מהלך של עבודה מול צוות והורים – איתור מוקדם, הכשרה והעשרה של צוות, כשהדגש הוא דווקא על הצוות המשני, של הסייעות ותומכות ההוראה, שהן החשובות ביותר. במקביל, עם ההורים, נעשית עבודה שתוביל להגברת מעורבות, העלאת ידע, הפחתת חששות ויצירת שיתופי פעולה.

החזון של עיר אטרקטיבית משמעו בין היתר שגשוג של גנים חזקים. השנה ייפתחו בעיר שני גנים דו לשוניים אנגלית-עברית. אין צורך להכביר מילים על חשיבות האנגלית בעולמנו, אני מכירה את זה על לשוני, מהחודשים הראשונים בשליחות בארה"ב. היו לי רעיונות גדולים בראש, ולא הצלחתי לבטא אותם. לקח לי זמן. כדי לתת יתרון יחסי ומוחלט לילדים של בית שאן בשוק העבודה, בעוד 20 שנה, יהיו כבר בשנת תשפ"ו 60 ילדים שיקבלו אשת צוות דוברת אנגלית והם עצמם בחנוכה כבר ידברו אנגלית. כדי להגשים את החזון הזה קיימנו תהליך ארוך שכלל שיתוף פעולה עם כל האגפים הרלוונטיים במשרד החינוך.

02

"וִיהֵא בֵּיתֵנוּ קָשׁוּר לְחוּט צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל / קְפִיצִי וְרוֹטֵט כַּעֲפִיפוֹן יָחוּג סִדְקֵי חַלוֹנוֹת מֵאֲלֵיהֶם יִבָּקְעוּ בְּקִירוֹתָיו / כּקִמְטֵי חִיּוּךְ מִתְמַשֵּׁךְ". (רבקה מרים)

איפה הבית שלי? מהו המרחב שבו אני פועל.ת?

הבית שלי הוא בית שאן. המרחב שבו אני פועלת הוא התפר שבין הממסדי לאישי – אני חיה בתוכו, לא מעליו. הרחוב, בתי הספר, חדרי העירייה, הקבוצה בוואטסאפ. אני נמצאת איפה שהלב פועם, ולא מפחדת להרגיש. אני יוצרת מתוך השטח ועם השטח, כל מהלך שמתחיל, מתחיל מתוך החזון הגדול להפוך את בית שאן לעיר אטרקטיבית לקהלים חזקים שאיתו אני יוצאת לשטח, פוגשת את בעלי העניין המרכזיים ומתוך הקולות שאני שומעת אני מעצבת את המהלך הסופי.

היכולת לראות מגובה הציפור את המרחב שבתוכו אני פועלת, נולדה בתוכנית מנדל למנהיגות חברתית בצפון. עד אז נקודת הייחוס שלי הייתה תל אביב. הראייה של הצפון היא לא רק של מאפיינים גיאוגרפיים או דמוגרפיים. קיבלתי בתוכנית היכרות עמוקה ופיתחתי מחויבות כלפי המרחב הצפוני. הרגשתי במשך שנה שאני משייטת בגובה של 30 אלף רגל, אבל גם זכיתי בחברים לחיים ובעושר של כלים והשראה.

כבית שאנית, הנושא של "קהלים חזקים" מעורר אותי רגשית. אני לא רוצה לייבא קהלים חזקים לבית שאן מבחוץ, אנחנו יודעים לגדל פה קהלים חזקים. בכלל, מה זה קהל חזק? בעיניי חזק הוא מי שמרגיש שזכות הבחירה על חייו בידיו. זה לא קשור להשכלה או לכסף. קהל חזק הוא קהל שיודע לדרוש. מבחינת עירייה, אני שואפת לקהל שידרוש ממני, הורים שיגידו לי שהם רוצים בית ספר יער, בית ספר אנתרופוסופי, מגמת סייבר. אני רוצה שידרשו ממני יותר מניקיון שהוא הכי פחות מעניין אותי. קהל חזק חש שייכות וזיקה למקום, הזהות שלו מקושרת למקום, ואז כפועל יוצא גם העיר נקייה.

בעבר לא היו תוכניות עבודה בעיריית בית שאן. לפני שעבדנו על תוכניות מקושרות תקציב, בנינו תוכניות מקושרות חזון. כל הפעולות המדוקדקות שנכתבו מתקשרות לחזון הזה. זה היה מהלך יפהפה, והיום כל מנהלי המחלקות עובדים עם תוכניות עבודה שנגזרות מהחזון. אמנם לא הצלחנו עדיין לקשר את התוכניות לתקציב באופן מלא, אבל ממילא זו לא הייתה הציפייה.

מרחב הפעולה שלי מתחיל תמיד בבית, בעירייה. אני צריכה לוודא שעובדי הרשות מבינים את החזון ופועלים לאורו, ורק אחר כך אפשר לצאת איתו החוצה למשרדי הממשלה. השלב הראשון כולל בניית תוכניות, עבודה עם ספר מותג עד שכולם מזמרים את החזון. בהמשך זה מחלחל לכולם, לשותפים ולתושבים.

03

3. "אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם/ רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל זֶה שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו/ וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת" (יהודה עמיחי)

מי השותפים.ות שלי לדרך?

אני לא צועדת לבדי. לידי ולפניי הולכים שותפים מופלאים – נשים ואנשים בעירייה, יזמים

או פעילים, בני נוער, גננות, מנהלי בתי ספר, מנטורים כאלו שממש לידי וכאלו שכבר לא בחיים ועדיין מלווים אותי בכל צעד. וגם אלי והבנות שלי – כי מהבית שלי אני שואבת כוח.

בראשית דרכי כמנהלת צעירה – בין ניהול פרויקט לניהול צוות – מצאתי את עצמי רצה מהר כשאין אף אחד מאחוריי. הבנתי שמנהלת טובה יודעת הכול ואילו מנהלת מצוינת לא יודעת דבר אבל יודעת מי יודע. הבנתי שעליי לזהות את המטרות שלי, ולמצוא את האנשים שיגשימו אותן באופן המיטבי. תפקידי הניהול שלי השתדרגו מאחד לשני, עבדתי קשה מאוד, אבל לא הייתי צריכה לדעת כלום. אני שואלת שאלות באומץ, בענווה. מעניין אותי להיות בפוזיציה של השואלת. זה מרתק, כל יום הוא חדש ומפתיע, כי כשאנשים נשאלים, כל היצירתיות שלהם מתעוררת. כשאת שואלת ומצויה בדיאלוג מתמיד, מדובר במערכות יחסים משמעותיות ומתמשכות.

למשל, הנושא של גנים דו לשוניים. קודם כל רתמתי פנימה – את ראש העיר, מנהלת אגף החינוך, רכזת הגנים, ואז הפיקוח, הפיקוח המתכלל, אגף המו"פ, מפקחת על השפות, גננות כמובן, מנהלות בתי ספר, שהיה חשוב לי לשמוע מהן מה קורה בכיתה א' כשהן מקבלות ילד דובר אנגלית. שאלתי וקיבלתי תשובה פשוטה – תשאירי לנו את עניין הקריאה והכתיבה, כי בגן חשובה רק השפה הדבורה. בזכות התשובה הזו הבנתי שכל מה שאני צריכה זה אשת צוות שהיא דוברת אנגלית כשפת אם, היא אפילו לא צריכה להיות מורה מוסמכת.

04

"הַשָּׁמַיִם אֵינָם נוֹפְלִים כְּשֶׁעָנָן אֶחָד מִתְפָּרֵק" (טלי וייס)

מה היה הרגע הכי קשה בעשייה שלי? ומה מעניק לי כוח להמשיך?

הרגעים הקשים ביותר היו כשנאלצתי לעמוד מול עוול או אדישות – כשנדמה היה שהמערכת עצמה שוכחת בשביל מי היא קיימת.

הכוח שלי מגיע מהאנשים – מהנערה שאומרת לי 'גרמת לי להאמין בעצמי', מעובד שעובד שפורץ את הגבולות של עצמו, מחברות וחברי הקבוצה שמתחילה להאמין בחזון שלנו, גם אם בהתחלה הוא נראה להם יומרני, ובכל זאת מתחילים לדבר בשפת החזון. וגם, מידה המושטת של שירה בתי הקטנה, שתמיד מזכירה לי בשביל מה.

 

05

"לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם / לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל". לאה גולדברג

מה אני עושה כדי לחדש את המחויבות שלי למשימה? כדי לשמר את כוחותיי?

אני שואלת, אני לומדת, הולכת לקורסים, מתמסרת, אני נהנית ללמוד, ומרגישה כל הזמן בתנועה. אני קוראת המון – עיון, פרוזה, שירה. מקפידה על הליכה ברגל עם האיש שלי בסוף יום ארוך. מדברת עם אנשים. מתייעצת. צוחקת. נזכרת מאיפה באתי ולאן אני רוצה ללכת. נותנת מקום לעצמי להיות גם אמא, גם אישה, גם אושרת – אני לא רק התפקיד שאני ממלאת. משתדלת להפתיע את עצמי, לא לעשות דברים באותו האופן, ומחויבת לשיפור קטן בכל יום.

06

"בֶּאֱמֶת? בְּחַיַּיִךְ. מַמָּשׁ לֹא יָדַעְתִּי. / זֶה בִּכְלָל לֹא עָלָה
עַל דַּעְתִּי." אווה קילפי

מה למדתי לאחרונה או מה הצליח להפתיע אותי?

גיליתי שלבית שאן העיר יש אוהבים רבים ושותפים רבים שרוצים לפעול בעיר ולסייע להנהגה להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל האדיר של העיר. הופתעתי לגלות עד כמה רעיונות טובים יכולים לצמוח מהבלתי צפוי, ואיך שיחה אחת יכולה לשנות תפיסה שלמה.

התחלתי קורס במכללה הלאומית לאיתנות לנושא ניהול בחירום. התמסרתי לנושא באופן מלא וקיבלתי כלים מצוינים לניהול החירום, מה שעזר לי מאוד במלחמה האחרונה עם איראן. אני לא יודעת איך הייתי מתפקדת אילולא הכלים והמידע שהיו לי כל כך טריים בראש, כי מקור הכוח שלי הוא ידע. היום הראשון היה נורא מפחיד, בעלי היה בדובאי והבית שלי גויסה למילואים, אבל משום שהייתי בתפקיד וגם ידעתי איך לבצע אותו, נעשיתי חדה כתער.

07

"עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק / כּמָּה צָדַקְתִּי 
וְכַמָּה טָעִיתִי/ וְיוֹדֵעַ מָה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן." יהודה עמיחי

מהי תמונת העתיד שאני חולמת להגשים?

אני חולמת על בית שאן כעיר של בחירה. עיר שמדברת בכמה שפות – עברית, אנגלית, תקווה, יצירה. עיר שמזמינה משפחות, יזמים, צעירים ומבקרים להיות חלק ממנה. עיר שלא מתנצלת על עצמה – אלא מובילה מתוך גאווה, אהבה ודיוק.