סוזי שרם כהן

חברת מועצת העיר אילת, ד"ר סוזי שרם כהן, יועצת כלכלית ומרצה לכלכלה בין היתר באוניברסיטת בן גוריון, ניהלה את מכללת "עמל הישגים" באילת שבה היא מתגוררת מגיל 18. בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות מקומית באילת

01

"אִם אָדָם/ הָיָה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו חוּט/ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,/ מֶה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו,/ אֵיזוֹ דֻּגְמָה, / מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק/ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה./ רִשּׁוּם רָגִישׁ וּמְדֻיָּק/ וְתָמִיד נִרְגָּשׁ." חיה שנהב

מה מעשיי? איזה מהלך אני מובילה?

במקביל לעבודתי האקדמית כמרצה וחוקרת בתחום הכלכלה ההתנהגותית, כמורה בתחומי הכלכלה והמתמטיקה, אני פועלת בליווי קהילות ובהובלת שינוי חברתי. הכניסה שלי לפוליטיקה הייתה מהלך מודע שנועד לשמש דוגמה אישית לסטודנטים ולתלמידים שלי, מתוך אמונה שהשינוי האמיתי מתחיל מהשטח: בחינוך, במנהיגות ובמעורבות אקטיבית. לאורך השנים אני מובילה יוזמות חברתיות משמעותיות בתחומים המשפיעים ישירות על איכות החיים בפריפריה, לרבות תחבורה ציבורית, בריאות, חינוך, תשתיות והעצמה כלכלית. תפקידי כחברת מועצת העיר אילת מאפשר לי לפעול מתוך זירה ציבורית משמעותית, לטובת פיתוח מדיניות אפקטיבית, קידום נגישות לשירותים ציבוריים וחיזוק השוויון המגדרי. אני מחזיקה בשלושה תיקים עיקריים: איכות הסביבה, תחבורה ומעמד האישה. אני רואה בתפקידי שליחות של ממש, להוביל שינוי, לקדם מדיניות חברתית שתיטיב עם הפריפריה ולשמש קול למי שלרוב אינם נשמעים.

ההובלה של תכנית "מרחב בטוח" לניצולי נובה נולדה מתוך הפעילות התנדבותית שלאחר אירועי השביעי באוקטובר. אילת הפכה לעיר מקלט למפונים, ועסקנו בטיפול אינטנסיבי בניצולים ובמשפחותיהם, תוך מתן מענה לצרכים המיידיים. כעבור שבועיים לאחר הלוויות של צעירים תושבי העיר שנכחו במסיבה ברעים ונרצחו, הבנו כי עשרות צעירים תושבי העיר שניצלו מסוגרים בביתם וחווים טראומה קשה. לקחתי על עצמי, יחד עם הצוות שלי, לאתר את שורדי מסיבת נובה ולספק להם מענה נפשי, חברתי ולוגיסטי. חיפשנו אותם באופן אקטיבי, יצרנו איתם קשר, והקמנו מסגרת תומכת בליווי צוות מומחים מתחום בריאות הנפש והטיפול בטראומה. התוכנית נבנתה בהתאמה אישית, תוך שילוב מפגשים טיפוליים פרטניים, תמיכה קבוצתית וסדנאות העוסקות בפיתוח חוסן אישי והעצמה. התוכנית שילבה טיפולים אלטרנטיביים כגון תרפיה במים, צלילה טיפולית, תרפיה באמנות, סאונד הילינג ודיקור, לצד ליווי מקצועי של פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים. במקביל, ליווינו אותם בחזרה לעולם התעסוקה והלימודים.

פתחתי גם תוכנית תמיכה להורי הניצולים, כדי שיוכלו להבין כיצד להתמודד עם הצרכים החדשים של ילדיהם ולהעניק להם ולעצמם סביבה תומכת. עד היום, אני מלווה את המשפחות ואת שורדי המסיבה, מתוך מחויבות עמוקה לכך שיקבלו את כל התמיכה הדרושה לשיקום ולחזרה לחיים נורמליים ככל האפשר. בנוסף, הענקנו תמיכה לגורמי המקצוע שליוו את המשפחות שפונו לאילת, העובדים הסוציאליים, הפסיכותרפיסטים ואפילו עובדי בתי המלון שליוו את המשפחות באופן לא פורמלי.

02

"וִיהֵא בֵּיתֵנוּ קָשׁוּר לְחוּט צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל / קְפִיצִי וְרוֹטֵט כַּעֲפִיפוֹן יָחוּג סִדְקֵי חַלוֹנוֹת מֵאֲלֵיהֶם יִבָּקְעוּ בְּקִירוֹתָיו / 
כּקִמְטֵי חִיּוּךְ מִתְמַשֵּׁךְ". רבקה מרים

איפה הבית שלי? מהו המרחב שבו אני פועלת?

הבית שלי באילת וזה המרחב העיקרי שבו אני פועלת. המאבקים על צביונה של העיר ועל נגישות המשאבים לעיר הפכו בשנים האחרונות קריטיים יותר. אחד המאבקים המרכזיים, "שבויים בטרמינל", עוסק בניתוק התחבורתי של אילת משדות התעופה, ובפרט במיעוט הטיסות לעיר, ונועד להגביר את תדירות הטיסות ולחייב את חברות התעופה לעמוד בלוחות זמנים קבועים. במקביל, אני פועלת להקמת מערך הסעות סדיר בין אילת למרכז הארץ לחולים הזקוקים לטיפולים רפואיים בבתי החולים הגדולים.

מאבק משמעותי נוסף מתנהל מול חברת קצא"א המבקשת להרחיב את שינוע הדלקים מאסיה לאירופה, מהלך שעלול להוות סכנה חמורה למשאבי הטבע של העיר, סכנה לים ולמדבר.

03

"אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם/
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל זֶה שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו/
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת"
יהודה עמיחי

מי השותפים.ות שלי לדרך?

השותפים שלי לדרך הם בראש ובראשונה הצוות שליווה אותי בבחירות, המורכב ברובו מסטודנטים ומתלמידי לשעבר, צעירים מעורבים חברתית, שפועלים איתי למען שינוי. מעגל נוסף של שותפות משמעותית כולל את ראש העיר, צוות ההנהלה של עיריית אילת ומנהלי היחידות בתחומים שבהם אני פועלת, מתוך מטרה לגבש מדיניות אפקטיבית וליצור שיתופי פעולה שיביאו תוצאות בשטח. המעגל החשוב ביותר הוא תושבי העיר אילת. תושבים רבים לוקחים חלק פעיל במיזמים שונים בהתאם לתחומי העניין והמעורבות שלהם, ומשתלבים בעשייה בהתאם לתחום התוכן שבו הם מבקשים להשפיע ולתרום. שיתוף הפעולה הזה מחזק את היכולת להוביל שינוי אמיתי ובר-קיימא בעיר. לצורך כך אנחנו מכנסים ועדות כדוגמת ועידת האקלים, כנסים בנושאי העשייה שלנו, מהלכים של שיתוף ציבור ועוד.

תוכנית המנהיגות במנדל הייתה עבורי מקור לעיצובי כדמות ציבורית. כשם שבניתי במהלכה את המשך דרכי, גם יצרתי מערכת קשרים ענפה שעם הזמן מעמיקה ומתרחבת. היום אני צועדת עם בטחון רב יותר, עם משנה סדורה ומוסר ברור יותר בזכות אותה הטווית דרך ראשונית. לעיתים אני זוכה בחיזוקים נוספים בעזרת תוכניות כמו מעבדת האימפקט, ליווי מקצועי לפי צרכיי או מתן מענה לקול קורא.

04

"הַשָּׁמַיִם אֵינָם נוֹפְלִים כְּשֶׁעָנָן אֶחָד מִתְפָּרֵק" טלי ויס

מה היה הרגע הכי קשה בעשייה שלי? ומה מעניק לי כוח להמשיך?

למרות שהחודשים הראשונים למלחמה היו אינטנסיביים במיוחד והוקדשו לפעילות בלתי פוסקת, לא זמן לעבד את עוצמת האירועים ואת הכאב שהביאו עימם. רגעי העצירה הם הקשים ביותר, הרגעים שבהם פתאום מתאפשר להתבונן לאחור ולהרגיש את העומס הרגשי שהצטבר. ההלוויות של צעירי העיר, דור אביטן ודור מלכה, שניהם ילדים אילתים, היו הרגע הקשה הראשון. המראה של הצעירים שהגיעו ללוות את חבריהם שנרצחו היה סוריאליסטי וקורע לב. הם פשוט לא היו אמורים להיות שם, לא בגיל הזה, לא במקום הזה. רגעים קשים נוספים הם במפגש עם כאבם של ההורים, לשמוע אותם נאבקים בכל יום בשדים של המציאות החדשה, מנסים למצוא דרך להמשיך. אין דבר קשה ומתסכל יותר מהתמודדות עם חוסר היכולת לעזור, כשהכאב גדול מכדי להקל עליו ואין עוד פעולות לעשות.

מה שעוזר לי לארגן מחדש את הכוחות ולהמשיך קדימה הם המפגשים עם המשפחה והחברות הקרובות שלי. אלו נקודת האיזון, המקום שמאפשר לקחת נשימה ולהתחזק כדי להמשיך לפעול. כמו כן, החזרה לשגרה בתקופה האחרונה, והחזרה ללמד במתכונת כמעט 'רגילה'.

05

"לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם / לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל". לאה גולדברג

מה אני עושה כדי לחדש את המחויבות שלי למשימה? כדי לשמר את כוחותיי?

כדי להמשיך ולהוביל שינוי, אני מקפידה לנהל את המשימות שלי בצורה מסודרת ומודעת, תוך שמירה על איזון בין עשייה אינטנסיבית לבין רגעי מנוחה והתחדשות. בשל המשימות הרבות שעליי לבצע, אני מסדרת את הפעולות לפי רמת חשיבות ודחיפות: ברמה היומית, החודשית והכוללת. אני ממקדת את האנרגיה שלי במה שדורש טיפול מידי, ומוודאת שכל נושא מקבל את מלוא תשומת הלב הנדרשת. אני משתדלת להיות מרוכזת במשימה אחת בכל רגע נתון ולהשלימה עד תומה לפני שאני עוברת לדבר הבא, מבלי לבזבז זמן ומבלי לפזר אנרגיה על הפרעות חיצוניות. אני משתדלת להתמקד בעשייה אמיתית ולא מאפשרת לעצמי להישאב למטלות לא מהותיות או להסחות דעת מיותרות.

כדי לשמר את כוחותיי, אחת לשנה, אני לוקחת חודש שלם למנוחה מוחלטת, אני מתנתקת מהכול, ועוסקת רק בדברים החיוניים. יתר הזמן מוקדש לטיולים ברחבי העולם, לחציית יבשות, לטיפוס על הרים ולהתמסרות לעוצמת הטבע. אחרי טיול בטבע אני מחדשת אנרגיות, נטענת מחדש ושבה למשימה מחוזקת וממוקדת יותר. גישה זו מאפשרת לי להמשיך להוביל שינויים משמעותיים באופן אפקטיבי ומלא תשוקה.

06

"בֶּאֱמֶת? בְּחַיַּיִךְ. מַמָּשׁ לֹא יָדַעְתִּי. / זֶה בִּכְלָל לֹא עָלָה
עַל דַּעְתִּי." אווה קילפי

מה למדתי לאחרונה או מה הצליח להפתיע אותי?

אופי האדם נותר יציב לאורך ההיסטוריה. אנשים הם אנשים, ובסיס ההתנהגות האנושית נשאר כשהיה מאז ימי התנ"ך, ללא תלות בטכנולוגיה או בשינויים חיצוניים. עם זאת, מה שמפתיע אותי שוב ושוב הוא העוצמה. העוצמה של החמלה, של הנתינה, של הערבות ההדדית, של היכולת של אנשים להתגייס, להתאחד, לפעול ולתמוך זה בזה באופן בלתי נתפס. ומנגד, עוצמת האכזריות, השנאה והאלימות, שגם הם נדמים חסרי גבולות. כל אחת מהעוצמות הללו, לטוב ולרע, היא אינסופית.

דבר נוסף שהדהים אותי הוא תגובות העולם לאירועי שבעה באוקטובר, מהתעלמות ושתיקה רועמת ועד להפגנות מתריסות. בעיקר, עוררה את זעמי תגובת ארגוני הנשים בעולם. לאורך השנים, תמכתי בפעילותן והאמנתי בערכים שהן מקדמות, האמנתי שאנחנו אחיות לערכים זהים. אך לנוכח האלימות המינית הברוטלית, ההשפלה והזוועות שחוו נשים בשבעה באוקטובר, ציפיתי למאבק תקיף וברור בהובלתן התומך בנו, עם מחויבות מוסרית בלתי-מתפשרת. בעידן האחרון לא היה מקרה כה מזעזע כלפי נשים, והזדמנות זו הייתה רגע האמת עבור ארגוני הנשים להוכיח את מחויבותן לערכים שהן נושאות בגאווה. במקום זאת, הן בחרו להתעלם, לעמוד מנגד ואפילו להצדיק את השתיקה שלהן. זה היה רגע של התפכחות כואבת ואכזבה עמוקה. הבנה שמאבקיהן, שבמשך שנים ראיתי בהם מגדלור של צדק ושוויון, אינם חפים מאינטרסים פוליטיים וציניות, ושהסולידריות שהאמנתי בה אינה הדדית.

07

"עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק / כּמָּה צָדַקְתִּי 
וְכַמָּה טָעִיתִי/ וְיוֹדֵעַ מָה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן." יהודה עמיחי

מהי תמונת העתיד שאני חולמ.ת להגשים?

החובה המוסרית שלנו היא להבטיח את מעורבותו החברתית של הדור הצעיר. לא ניתן לייצר תמונת עתיד ברורה עבורם ללא מעורבות פעילה שלהם. כדי לשמר את ערכי המדינה הדמוקרטית ולחזק את החברה הישראלית, עלינו לשלב אותם בתהליכים קהילתיים, חינוכיים ופוליטיים, ולהעניק להם כלים שיסייעו להם להפוך למנהיגי המחר. חלק בלתי נפרד מהשינוי החברתי שאנו מחויבים אליו הוא הגברת הייצוג הנשי במוקדי קבלת ההחלטות. נשים צריכות להיות בקדמת הבמה, בפוליטיקה, בכלכלה, באקדמיה ובמערכות הציבוריות. רק באמצעות ייצוג משמעותי ניתן יהיה לקדם מדיניות שוויונית, צודקת ומקיפה יותר, שתשקף את הצרכים האמיתיים של כלל האוכלוסייה.  אני רואה את עצמי פועלת ביתר שאת בשנים הקרובות לקדם מטרה זו באמצעות קבוצות בפעילויות המקדמות נשים בפריפריה לתפקידי מפתח.

לצד זאת, הפערים החברתיים בפריפריה אינם רק קיימים – הם הולכים ומתרחבים בשנים האחרונות. פערים אלו מתבטאים בתחבורה, בתעסוקה, בחינוך ובבריאות, ומשפיעים על איכות חייהם תושבי העיר אילת. צמצום הפערים חייב להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי והמקומי. מתוך הבנה כי חוסנה של המדינה תלוי ביכולתה להעניק הזדמנויות שוות לכל אזרחיה, ללא תלות במיקום גאוגרפי. לכן, מאבקים ציבוריים לשיפור איכות החיים בפריפריה ימשיכו להעסיק אותי בתפקידי הציבוריים.