המלחמה ואני: ריטריט מנהיגות חינוכית בצה"ל

לבוגרות ולבוגרי מנהיגות חינוכית בצה"ל, המשרתים בצה"ל

מאז פרוץ המלחמה, צה”ל נדרש להתמודד עם לחימה אינטנסיבית ומתמשכת בכמה זירות במקביל, תוך שמירה על מוכנות לאיומים נוספים שעלולים להתפרץ. המורכבות המבצעית, השחיקה המתמשכת, ההתמודדות עם אבדות ועם אתגרי הכוח האדם – כל אלו מציבים את הצבא בפני מבחן קיומי של ניהול מערכה תוך שמירה על יתרון אסטרטגי.

בתקופת לחימה ממושכת, נדרשים המשרתים להכרעות מוסריות, להובלה ערכית ולהתמודדות עם מציאות מורכבת. הריטריט הדו יומי, שהתקיים בחודש מרץ 2025 על הרקע הפסטורלי של הים, הציע מרחב משמעותי לחשיבה, לבירור ולהתפתחות, וסיפק כלים לחשיבה ערכית, לשימור תחושת המשמעות, לעיסוק בשאלות של מנהיגות בעת משבר, אחריות כלפי פקודים ומשמעות החינוך והפיקוד בעת לחימה.

מטרת הריטריט, פרי יוזמה של בוגרת התוכנית, הייתה לאפשר לבוגרות ובוגרים של תוכנית מנהיגות חינוכית בצה"ל, המשרתים בשירות קבע, ואיתם גם כמה ששירתו במילואים יותר משלוש מאות ימים, לעבד את השפעת המלחמה עליהם ועל העשייה שלהם, וליצור חיבורים לפעולה משותפת סביב אתגרים ערכיים חינוכיים משותפים.

במסגרת הריטריט השתתפו הבוגרות והבוגרים בשיחות ובסדנאות שמטרתן עצירה לצורך התבוננות ובירור של ההשלכות הדרמטיות שהיו למלחמה ברמה האישית, הלאומית ובשדות הפעולה, וניסוח האתגרים וההזדמנויות בשירות הצבאי בעת הזו. הבוגרות והבוגרים שוחחו עם ד"ר אלי אילון על ההזדמנות למשמעות מחודשת בשעת משבר, והשתתפו בסדנת נשימה, סדנת כתיבה וסדנת אימפרוביזציה ובעיקר – שיתפו בשיח אינטימי ואישי את השינויים שעברו ואת האתגרים שנכונו להם ברמה האישית, הלאומית והמקצועית.

"להתרומם מעל השוטף ולשאול איך נוכל להשפיע"

אל"מ עמירם מלכא, בוגר מחזור י"א, סיכם: "במהלך היומיים, שבהם דנו בסוגיות עומק חברתיות כמיטב המסורת המנדלית, גם עסקנו בעצמנו, במורכבויות האישיות ובאתגרי המפקדות והמפקדים אחרי שנה וחצי של מלחמה ברצף. הגעתי עם לא מעט ציפיות, יצאתי מלא תקווה".

רס"ן מיכאל רבר, בוגר מחזור ט"ו: הגעתי לריטריט עם המון תהיות ומחשבות על התקופה, השירות בצבא וההתמודדות עם המלחמה. יש קסם במפגש בין מנדליסטים, כמו מין שפה שרק אנחנו דוברים. מהר מאוד בעזרת התכנים והמנחים, נוצרה שפה של תקווה, שעזרה לנו להתרומם מעל השוטף ולשאול איך נוכל להשפיע במרחב הצבאי והאזרחי".

סא"ל יהונתן חניבד, בוגר מחזור ט"ז: "יושבים יחד, בוגרים מדהימים מול הים השקט, מדברים, מקשיבים, ובפנים כמו שהחלון מפריד, גועשים גלים ומחשבות, שהופכים לאדוות שנרגעות. בתקופה שבה חיינו כמטוטלת רגשית, לאומית ואישית, כשמה שמתוכנן היום לא בטוח שיקרה מחר, שהחיים הפרטיים, האישה והילדים, לפעמים מובילים ולפעמים מקבילים, הגענו לכמה שעות מנדליות, נטולות ציניות ומלאות אהבה ורצינות, עם אנשים מדהימים ששיתפו, הקשיבו ואפילו התווכחו, והכל מתוך אהבה ודאגה זה לזה".